אהבת עולם 

סיפור נחמד שרץ ברשת האינטרנט מתאר כיצד מדען עסוק, שרצה למצוא פתרון לבעיות העולם, נאלץ לשמור על בנו הקטן שהטריד אותו בשאלות רבות. כדי להעסיק את הילד לפרק זמן ארוך ככל האפשר, תלש המדען תמונה צבעונית של כדור הארץ מתוך כתב-עת מדעי וגזר אותה לחתיכות קטנות. הוא הגיש לילדו הקט את ערמת פיסות הנייר ואמר לו: "בני, המשימה שלך היא להרכיב את הפאזל הזה. כשתסיים, נצא לשחק יחד". המדען העסוק היה בטוח שזכה בכמה שעות של שקט, שאותן יוכל להקדיש למחקרו החשוב. אך להפתעתו הרבה, כעבור עשר דקות חזר הילד עם הפאזל המושלם. בחיוך רחב על פניו אמר הילד: "אבא, בוא לשחק". "איך עשית זאת כל כך מהר?" שאל המדען בתמיהה. "פשוט מאוד", ענה הילד, "בצד האחורי של הדף הייתה תמונה של "אדם", ואת ה"אדם" אני מכיר. הרכבתי את התמונה, הפכתי, וגיליתי שתיקנתי את העולם".

חכמי הקבלה הכירו את העיקרון הזה שנים רבות לפני שהומצא האינטרנט. הם מסבירים לנו שאין כל צורך לתקן את העולם, מכיוון שהפריט היחיד בטבע שדורש תיקון הוא האדם. לאחר שנתקן את עצמנו, נגלה שהעולם מושלם. אולם מהו הקלקול ומהו אותו תיקון שאנו צריכים לבצע כדי לתקן את המעוות?

חכמת הקבלה מסבירה לנו שהמציאות שאנו מרגישים תלויה אך ורק בתכונות האדם. התכונות שאיתן אנו נולדים הן אגואיסטיות. כתוצאה מכך האדם מנצל את הזולת וחושב רק על תועלת עצמו. יחס אגואיסטי לטבע, לסביבה ולזולת נקרא הרגשת "העולם הזה".

במידה ויש?נ?ה האדם את יחסו לכל מה שנמצא מחוצה לו, הוא יתחיל להרגיש את העולם הסובב כעולם הרוחני.

יוצא מכך שבעקבות התיקון של עצמו תיקן האדם את העולם שנמצא לפניו, בדומה לבנו של המדען.